האיש ששאל ידע.
נידף ברוח יהא,
כעלה אחרון הנותר
בענפי שלכת בסתיו.
כורה אוזניו להמייתה.
בקולה, פורטת עלי מיתר
כינור לבבו ונימיו.
כבחליל רועים ניגנה
הרקידה בו אהבתה,
האיש ששאל נפשו לרוות
דמעת עיניי צחה, זכה
בצורת נפשו לשתות.
הוא, שאלה לנפשה.
היא, זרה לו, מוסיפה.
מבט נושאת למרחבים,
תרה אחר חלקת אלוהים
ותשובה
נכתב על ידי
גלתיאה, אישה בת 63 מאילון, בתאריך 15/03/2012
(סיפור זה נצפה 1,867 פעמים)
