הלשון כן זו שבפה שוכנת,
יכולה להיות טובה ,אבל לעיתים גם מסוכנת.
לפעמים היא חצופה,
ובמצבים אינטימיים את הגוף היא שיגעה,
וכל זה כדי להוכיח בלי בושה ,
עד כמה היא בעצם חשובה.
אם היא תחליט משהו לומר,
לא יעזור שום דבר.
כשקוראים את מגילת אסתר בפורים,
מגלים עניין מאוד לא נעים.
אותה לשון בימי אחשורוש והמן,
הזיקה כמעט כל הזמן.
בכל פעם שהמן פתח את פיו,
לשון הרע הוא זרע מסביב.
על עם שמפוזר, ומפורד הוא דיבר רעה,
בעם היהודי הוא דיבר סרה.
אותם לא הכיר,
וזמן לא הותיר להסביר.
מיד הוציא צו הקורא בבירור,
להשמיד את העם הזה ולא להשאיר פירור.
אבל המלך שנתו נדדה,
הוא זכר למרדכי היהודי טובה.
כאשר זה האחרון שיחק בחצר המלוכה שש בש,
הוא שמע כי הסריסים בגתן ותרש.
רוצים להפוך את המלך לז"ל יענו בר מינן,
מיד עידכן את אחשורוש וזה קרא מיד לתליין.
זימן המלך את המן ואמר:
"מה מפריע לך עם נכרי וזר?"
"עכשיו את מילותי אני אקח בחזרה
ולא תתקיים שום השמדה"
"איך אתה עושה לי דבר כזה "השיב המן
"הכנתי הכל כבר מי מזמן"
"לא משנה מה הכנת " אמר המלך " ולשם מה"
"לשונך החדה הטילה אימה"
"ואני ברוב טיפשותי לך שמעתי"
"וחבל שמראש את כל העניין לא בדקתי"
"אבל לא נורא לא חשוב"
"בלעדיך לא הייתי מפורסם ואהוב"
אז מה נלמד כאן עתה?
לשון הרע היתה אפילו במגילה
ואנחנו משתדלים
לשים בפינו מחסומים
לדבר בלשון נקייה ובמילים יפות
כי אנחנו יודעים מה הלשון יודעת לעשות
לשמחת היהודים התהפך הפור
וזהו בעצם סוף הסיפור
אבל בגלל שניצלו חיי היהודים
אנחנו שוברים את הראש במה נתחפש ונחפש את הילדים
פורים שמח
נכתב על ידי
Unattainable Tigris, אישה בת 74 מבחו"ל, בתאריך 20/02/2010
(סיפור זה נצפה 4,686 פעמים)
