כשציוץ ציפורים מתחיל כרחש קטן,
שאור החמה מבצבץ מענן,
ויום חדש עולה לעולם ,
משהו בך מבין שישנו אולי רגע מושלם.
רגע של נחת שהשמש מלטפת,
שנייה של שמחה שאינה מוסברת.
ואמנם הכאב מעולם לא עזב את ליבך,
וישנו עוד צער שמתחבא מתחת למסיכה.
אבל לדקות ספורות ביום ארוך מידי,
משהו בך גרם לך לחייך להרגיש שאתה חי.
לקבל לנשמתך את האור ש - לך מגיע,
ולדעת שמחר השמש שוב תפציע.
ואמנם היום יתחלף גם במעטה של כוכבים,
ואת קרן החמה תחליף החשיכה ברגעים.
וכשתעצום את עינייך עוד תשאר האמונה,
שהכל עוד יסתדר כשתפציע שוב החמה.
נכתב על ידי
Unattainable Tigris, אישה בת 74 מבחו"ל, בתאריך 14/12/2009
(סיפור זה נצפה 14,223 פעמים)
