לעבור נהרות לסחוב משקולות,
לחצות אגמים ,ואוקיינוסים את זה אני מסוגלת לעשות.
להפעיל מכונות ,לכבד חוקים,
גם רעמים וברקים אותי לא מפחידים.
אני יכולה לקבל פגיעות, אבל להחזיר פי שניים חזרה,
לקבע מסמרים בקיר ,ולקדוח במקדחה.
אינני קורבן וגם לא יונת שלום צחורה,
כדי להתמודד איתי צריך יד איתנה.
מכירה חורפים ושורדת את הקור המקפיא,
אבל החיים בלעדיך אינם שווים בלאו הכי.
השתיקה קיימת כבר המון זמן,
האלימות וטעם הדם שהיא מביאה כאן.
הכעסים אדומים, הכאבים אפלים,
המלחמות אינן מפחידות את החושים.
יודעת להתגונן למדתי זאת מצויין,
ולא תמיד העדינות והרוך הם במכוון.
הישרדות אחר הישרדות אימה אחר אימה,
כל רגע הוא רגע של לחימה.
יום אחר יום אני רוצה ללמוד,
על האהבה עוד ועוד.
@אירית@
נכתב על ידי
Unattainable Tigris, אישה בת 74 מבחו"ל, בתאריך 18/05/2010
(סיפור זה נצפה 4,639 פעמים)
