כל אחד נושא איתו ...
משא על גבו שמתחיל גם משחר ילדותו...
תחילה הנטל הוא קל על הגב...
אבל מוסיף משקל במשך חייו...
לעיתים המשקל הופך לכבד ועצום...
לא תמיד ניתן להפוך את הדף כאילו כלום...
לפני 18 שנים איבדתי כמעט את החיים...
הייתי אז בהריון עם עובר בן 5 חודשים...
בן זוגי ד-אז גנב לי את כל כספי...
וכתוצאה ממריבה אלימה בעט בבטני ובראשי...
העיף אותי החוצה באמצע חורף קר...
הכל התרחש בארץ ניכר...
ליטר וחצי דם יצא מגופי...
48 שעות הייתי בתת הכרה ושכלתי גם את תינוקי...
כדי לקבל עירויי דם ...
היתה בעייה בבית החולים גם...
אני משתייכת לקבוצת דם נדירה...
O מינוס שיכול לקבל עירויים רק מאותה קבוצה יקרה...
זה אחד ל100,000 איש בעולם...
ואין הרבה כאלו בכל בנק של דם...
כיצד שרדתי מאותו אובדן?
אינני יודעת אבל, נגעתי במוות והוא החליט שזה עדיין לא הזמן...
מזלי שאני טיפוס חזק נפשית...
לא נכנסת לדכאונות ,אבל לוקחת דברים ריגשית...
הכעסים שבי התעוררו לאחר אותם אירועים...
נראה אותכם מתמודדים עם מצבים שכאלו ,ונשארים שפויים...
אני לא זקוקה להשתתפות בצער ולא לרחמים...
רק מקווה שכולכם סוף סוף מבינים...
שכאשר כותבים מאמר כלשהו ומנסים לשחרר לחצים...
זה לא מפני שאלו המצאות כוזבות ולהכאיב אנו רוצים...
אלא לנסות להסביר שאנשים עוברים בחייהם מהלכים...
ושהצד השני יהיה יותר רגיש וגמיש בהבנת המונחים...
נמאס לי ממלחמות של צדק ויושר...
יתכן שאי שם קיים גבר שינחה אותי אל האושר...
ולכן אם כתבתי ,כותבת ואכתוב על אכזבות...
זה לא אומר שאלו הכללות...
@אירית@
נכתב על ידי
Unattainable Tigris, אישה בת 74 מבחו"ל, בתאריך 13/11/2010
(סיפור זה נצפה 4,791 פעמים)
