לאחרונה באמצעות הצ'אט שבאתר...
התבשרנו כולנו על חברים שאיבדו מישהו יקר.

ידענו על חולי ועל כאב ...
וזה עשה לנו צר בלב.

כי מעבר לתנחומים ולהשתתפות במצבם...
אין ביכולתינו לעשות הרבה מעבר גם.

רק ש-לי יש מזמן תהיות ...
והרבה מאוד שאלות.

כיצד יתכן ויסלחו לי  המאמינים...
שתמיד אומרים לאלוהים הפתרונים?

היכן נמצא אותו כוח עליון כביכול לעזאזל...
מדוע אינו מגן על העם הנבחר עמינו ישראל?

אמהות שכולות שאיבדו את בניהן בהגנה על המולדת...
הן בוכות כל שנה על הקבר כשמגיע יום ההולדת.

כשנפטרים והולכים לעולמם הורינו...
נפער חור ענק בנשמתינו.

על אחת כמה וכמה ,כאשר נגדעים החיים ממישהו אהוב...
כתוצאה ממחלה או אסון לא עלינו, האבל הופך להיות מאוד כאוב

עברתי בחיי האישיים טראומה חזקה משמעותית...
שגרמה לי להיות סקפטית בכל מה שנוגע לאמונת אל בפירוש מציאותית.

אני אתאיטסית ואני משוכנעת שהצדק איתי...
משום שיצאתי מכל המשברים רק בזכות עצמי.

ברור לי שיהיו כאלו שיחלקו על דבריי
זה בסדר איש איש באמונתו יחיה בודאי

גדולתו של עם ישראל הוכחה לא מהיום...
גם אם אנחנו עם אוכל יושביו בעיתות שלום.

בזמן אמת כשצריך הליכוד והפירגון קיים...
צריך רק להאמין ולתמוך איש ברעהו כל הזמן.

@אירית@