זה הולך להיות שיר של תקווה,
שאין בו מספיק מקום לכל עובר אורח.
הוא יסמיק לעצמו מרוב מחשבה,
כי אין לו הפעם לאן לברוח.
הוא ישלוף את שפת הסתרים,
יוציא ידייו מהכיסים.
נמאס לו לחפש את התכלית,
שמונחת לו בין השורות כמו פנסים.
ממש בלב השיר הוא אוצר,
והתווים שרועים כמו גורל שמתרווח.
מבלי משים הוא פתאום שר,
השיר הזה מצא את המפתח.
כשהוא יכניס ידיו בחזרה לתוך הכיסים,
אז התווים יזמזמו במילא.
השיר הזה הולך להיות מקסים,
כל תקווה ואהבה בעינייו הן פלא.
נכתב על ידי
Unattainable Tigris, אישה בת 74 מבחו"ל, בתאריך 03/01/2010
(סיפור זה נצפה 4,842 פעמים)
