לכל דבר טוב יש סוף שמראש הוא נקבע,
מין רגע לא צפוי שחייב להתקיים ויהי מה.
והרגע הזה הגיע עכשיו וזה הזמן להגיד שלום,
לנסות אט אט להתגבר על המציאות שנראית כמו חלום.
לתת לפצע להגליד,
ולא לשכוח תמיד.
גם אם מרגישים שהבדידות עוטפת,
ואין בסביבה איזו יד מלטפת.
צריך לזכור שלא משנה מה היה - זה נגמר,
מחר הוא יום חדש שלא כולל את העבר.
הוא רק יפתח דלתות חדשות,
דלתות שיפתחו בלי הרבה מאמצים וניסיונות.
אז נצלו כל רגע חי כל דקה,
כי אי אפשר לדעת מה יקרה ביום הבא.
נכתב על ידי
Unattainable Tigris, אישה בת 74 מבחו"ל, בתאריך 08/01/2010
(סיפור זה נצפה 6,337 פעמים)
