על גנן צעיר הוטלה משימה,
לשתול קבוצה של זרעים בגינה,


להשקותם ולטפחם בגן
כדי שינבטו כפרחים עם הזמן.


בתחילת העבודה בימים הראשונים,
היו בלב הגנן חלומות גדולים.


להפוך את הזרעים ללא כל בעייה,
לערוגת פרחים יפיפיה.


הגנן היה מוכן לתת את כל כולו,
ורק בשביל הפרחים שלו.


הוא רצה להחדיר בכל פרח ערכים,
על מנת שיחיה בשלום עם שאר הפרחים.


אך למרות שהיו לו כל כך הרבה תוכניות,
צצו פה ושם בעיות.


הגנן אהב להיות במחיצתם,
לכאוב את כאבם ולשמוח בשמחתם.


הוא נהנה להקשיב לסיפוריהם הקולחים,
ולעודד אותם כשהיו עצובים.


ולמרות שלפעמים הם הפריעו לו בעבודתו,
הוא אהב אותם והם אהבו אותו.


הוא אהב לראות איך שכל אחד,
יש צבע משלו וריח מיוחד.


ולמרות שכל פרח נראה אחרת,
ביחד - הם ערוגה נהדרת.


ואז - לאחר פרק זמן שהיו איתו,
הרגיש הגנן שהסתיים תפקידו.


אך איך אפשר פתאום להגיד לפרחים שהוא אוהב,
"זהו אני עוזב".


איך אפשר להגיד שלום אמר הגנן:


"לא שלום אלא להתראות אני אומר
כי אתכם פרחים יפים שלי אני מבטיח שוב לבקר"