בשפתיים שותקות לעברו חייכתי,
בלי משים,הופשל מחשופי כשרכנתי.
כהושט חוה את התפוח,
ניצבתי ברטט מתוח.
עם בדל חיוך נסתר,
אז נזכרתי במאוחר,
עת עמדתי מולו בוטחת ושקולה,
ידעתי כי אני האשה היחידה עבורו ,על פני האדמה.
הוא בתשוקה מולי התמתח,
עוד נרצע לגופי הקודח,
רפיונו עדיין בידי,
מתעורר למגע תשוקתי.
העדפתי לגדמו בהתנכרות,
מאשר להכנע בצייתנות.
לנעוץ קהות חדה בליבו,
ולחיות שוב את טעם בשרו.
מבטו העולז שוב מנסה,
חיוכו הבשל מפתה,
יוסגרו שכירי המרמה,
אם הוא רק יידע.
מול עייניו הקורצות רמיזה,
התשוקה בלחש רטטה.
ואז בבטחה התהדקה הרשת,
הוא נצמד ולפת את גופי בזרועו המוחצת.
נרתעת בלאט מהעיניים המודדות,
והפעם מוצא אין לי עוד.
החרות המובסת ,
ברטיבות מתמוססת.
מזמזמת כצירעה,
הגאווה הפצועה.
לבסוף ניתקה,
לעצמה רק צחקה,
ובלעג קבעה,
זו הנשיקה האחרונה.
נכתב על ידי
Unattainable Tigris, אישה בת 73 מבחו"ל, בתאריך 14/03/2010
(סיפור זה נצפה 5,362 פעמים)
