הרגשת בשעה האפלה,
איך עולות אצלי חומות המגננה.
יכולת להביט מעבר למסיכה,
ולתהות אחר מהות המשאלה.
כשקראתי בשמך היית שם מוכן,
מניחה שאתה התשובה לתפילתי כאן.
איתך לא נחוץ להסביר,
וגם כלום להסתיר.
הלב מצא רגשות,
ועכשיו נופלים כל המחסומים, והקירות.
רוצה לקוות שמילותי נופלות במקום הנכון,
בעינייך הזמן עוצר בנקודת קיפאון.
גרמת לי להסיר תחפושות,
ואפילו לפתוח את הנשמה ולהזיל דמעות.
כל מה שהייתי זקוקה היה מסביבך,
ועכשיו אני רוצה להיות רק לצידך.
@אירית@
נכתב על ידי
Unattainable Tigris, אישה בת 74 מבחו"ל, בתאריך 27/05/2010
(סיפור זה נצפה 4,621 פעמים)
