הבית חשוך אין אנשים...
לבד עם עצמי החדרים ריקים...
יוצאת החוצה גשם יורד על פניי...
נרטב גופי נספגו כל בגדיי, הקור חודר לעצמותיי...
אך לא איכפת לי מהגשם, מהדממה...
מחממת אותי האהבה...
אין כזה כאב כמו הכאב שבלב...
אפילו המוות לא כזה נורא לא כל כך צורב...
רוח נושבת על לחיי...
חשופות זרועותיי...
מסביב חושך מוחלט רק אורות בודדים...
שמגיעים מהבתים הסמוכים...
הירח זורח והכוכבים במרום נוצצים...
מסמלים אותך ואותי,אבל אחד מהשני רחוקים...
מנסה להתקרב אבל אותך מרחיקה...
מתי יפתח כבר ליבך...
אל תפחד להיפגע ,בך שוב לא אפגע...
אז לא אהבתי ,כעת בך לפגוע לא יכולה...
אני מבטיחה אם יש דבר שלא אעשה, זה לשקר לך...
יושבת בגשם כולי רטובה, מרגישה שאולי יש סיכויי שאתחבר לליבך...
@אירית@
נכתב על ידי
Unattainable Tigris, אישה בת 74 מבחו"ל, בתאריך 19/01/2011
(סיפור זה נצפה 4,670 פעמים)
