היו זמנים שאנשים היו נעימים,
וקולם נשמעו מאוד רכים.
במילותיהם הם אותנו היו תמיד מזמינים,
היה זמן שהאהבה גרמה לנו להיות עיוורים.
חלמתי חלום מאוד מוזר,
ובו התקווה גבוהה והחיים הם אוצר.
בחלומי האהבה לעולם תשאר לנצח,
ושאחד לשני נסלח לבטח.
כשהייתי עדיין צעירה ולא פחדתי מאתגרים,
החלומות היו בעצם סתם מבוזבזים.
לא היו דאגות של החיים המציאותיים,
לא לגמנו יין ולא שרנו שירים,
אבל חיות הלילה היו באות,
קולן נשמע רך בתחילה, אך בהמשך כנהמות.
הן היו מבכות שכבר לא קיימות תקוות,
והספק הופך את החלומות ל-בושות.
הוא הגיע קיץ אחד ישן לצידי,
מילא את ימיי באושר אין סופי.
לקח את ילדותי והלך כשהסתיו הגיע,
ואני עדיין מרגישה, איך זה עלי עדיין משפיע.
אבל לא כל החלומות מתגשמים,
החיים תמיד משתנים.
חלמתי שיחזור עם זר פרחים בידו,
ושאחייה את שארית חיי איתו
הכל יכול היה להיות שונה אם לא היה הגיהנום,
של החיים שהורסים בעצם כל חלום.
@אירית@
נכתב על ידי
Unattainable Tigris, אישה בת 74 מבחו"ל, בתאריך 17/06/2010
(סיפור זה נצפה 4,858 פעמים)
