לאותם רגעים שחלפו ,שנים שעפו ,וזמן שלא ישוב.
לאותם אהבות נחשקות ותמימות עם הקוקו ובגד קל.
לאותם שדות ומרחבים סלעים ופריחת הרקפות והנרקיסים.
לאותם משחקי השכונה השובבות הנחמדה ללא חוצפה.
לאותם הורים שנעלמים עם הנוף ,וריחות התבשילים פשוטים ומענגים.
לאותם שמחות שבאו מתוך הלב ולא הוודקה שהורסת את דור ההמשך.
לאותם שירים מסביב למדורה וריקודי הורה בימי העצמאות של פעם.
לאותם לילות לאור הירח ללא חטף ,נגיעות קלות בבושה וסומק אדמדם על הלחי.
לאותה נשיקה שגרמה לאורגזמה חודשית ולילות מרטיטים.
יש בי חמלה ,גם יש בי תקווה של אהבה לאותם הימים.
נכתב על ידי
יוני 55, גבר בן 70 מתל אביב, בתאריך 17/01/2011
(סיפור זה נצפה 3,514 פעמים)
