עם אור ראשון עדיין דימדומים בין צמרות עצים ציפורים מזמרים
תהיתי על כוס קפה אילו הייתי ציפור או עץ עבות עליי הם שרים
שירת הציפורים.

חשבתי ותהיתי על רוח סתווית שעוד מעט תתיר אותי בבדידותי
הציפורים ימצאו אהבה חדשה העץ ינשיר ועירום כמו יומי זה.
ראיתי וקשוב לקולם הכיצד העולם ממציא את עצמו מחדש
והים מעלים מעליו בטרם ישאג ויסער וכולם כנוסים בבתים
למצוא אהבה חדשה והציפורים זורמות באוויר והרוח שוקדת
להביאם למצוא חפצם אילו היתי ציפור הייתי שורק לך יפתי
שירתי והרוח מעיפה אותי מלאה באכזבות לתהות על היקום
וסודותיו על אהבות
חוצפה מצידי לשאול את אלוקים למה ?
למה נתתה אהבה לחווה ולמה התופח
היה קשור
הפיתוי של היום הוא כבר לא התפוח כי אם עולמך מתגלה כל יום מחדש
והפנטיות ממלאות חללים חללים נערים חסרי מנוח והשתייה נותת דרור
לעשות שטיות והאימאות כבר חסרות אונים עד שמזדהות והכל יוצא מכלל

ואני תוהה כמה טעיתי איתה
אז נותרתי עם התופח המתוק
לברך לשנה חדשה וטבה יותר
חברים זה לא התפוח זה אנחנו

מברך אותכם בשנה מתוקה באהבה
שנה של מתיקות קרוצה מתוך הנשמה
שנה טובה חברים


עולם מסתורי ושוקק 
מגרשים מלאים בגרושים בוגדים ובוגדות מככבים בשמחה ירננו אורגיות
ומה לא והתפוח כבר משחק והעולם הזנותי מה מותיר בי שאלה למה?
אלוקים את הרגש הטהור נהפף לתשוקה תעוזה אין דין ואין דיין ולא התופח
האומלל שבעוונו החיבור בין בני הזוג

נכתב על ידי יוני 55, גבר בן 70 מתל אביב, בתאריך 17/09/2011
(סיפור זה נצפה 3,224 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]