הרוח מתחפלת
בשמיים
עננים קודרים מתפזרים
קראתי מלב הים החוצה יבשות סערות ומלחמות
אוניות מלחמה ואוניות אהבה ואחת על סיפונה
אישה בשמלה לבנה.
אל חופי מתקרבת אל מקום לא לה
המקום עזוב וחולות הרוח מנגינות
לי בעצב .שיר אהבה ישן
עצוב לי
מכל האהבות מכל השושנים
היו אלה הפרחים שבקצה
נמצא הפרח ומתחתיו פזורים
קוצים שלא ידעתי להשכיל
איך לאחוז מבלי להפגע
מודה שאותי היא מושכת
ביופיה אליה אהבתי
הפרח שאליי מדבר
ומתאהב כל פעם מחדש
והפעם המנגינה קצת שונה
האישה בשמלה הלבנה
אומרים שהשושנה בלבן
קוציה פחות כואבים מהאדומה
ואת הרוח הדורמית המלטפת
במערבית מתחלפת ומילותיה
רכות ונעימות ליום אהבה שכזה
XXXXXXX
יישר כח על התבונה על המילים
המלטפות והיכולת למצוא אותי
ובין המילים שמצאו אותך
מנתבת לחיי
לא אסיים מבלי חותמת אהבתנו
על החתום 
נכתב על ידי
יוני 55, גבר בן 70 מתל אביב, בתאריך 13/03/2012
(סיפור זה נצפה 2,970 פעמים)
