הולך פה הולך שם ואת לא שם ורק הגעגוע
מספר את התרסקותי ולא מניח לי לשמוע צליל
פעמונים מצלצלים הרעש מחריד צלילים צורמים
הדרך מפותלת והגעגוע מחריד את חיי לא מניח
משכיב ממית והדמעות לא מפסיקות מת כהולך
ולא חי את הרגעים שנסכת בי אושר הלכת לדרך
שהחיים בשיא אהבתם דרך בטרם עת לך ילדה
שוקקת נעוריך בתאוות אהבה שהאל נתן לך
בנאהבים ולקח אותך ואהבתך לנסוך אהבתו
בנעוריו
בוכה לך מתגעגע קרוע לא מניח לזמן להעביר
געגועי ורק את ממלאת אותי בצער אהבתך
ואם מתים יהללוך מתת אהבתי לא מנחת
היא כי תפילת ממעמקים קראתיך שמע קולי
מבכי דימעתי מנחלים זורמים לים אהבתי
שק ואפר חיי בלוי זועקת תפילתי הצלילים
בוכים הקירות הסירים שמילאו ריחות תבשליך
פת לחם ומעט מים בוכים בסעודת יומי עובשם
לחליחו לשוני יבשה צמאה נפשי לך בואי תני
לחלומי במשכבי את חייך לטפי שיער ראשי
לחוש אהבתך והקץ במיטתי ואת ואת ואת
זועק מכאבי לא ישן מדמיין והמיטה כקבר
זיכרון לאהבתך תני עוד רגע אולי אמות איתך
בנחת אהבתי לא אוכל ללכת רגליי מדדות
ידיי רועדות גופי ניגר מדימעותיי זיעתי שוטפת
יללות צעקתי מהדהדות שובי אהובתי די לך
ילדה לראותך באלבומים יפה כתמיד נעימת
הנעימות השושנה השזורה באדום עינייך
כחולות שיער ראשך תלפיות לצווארך מצפון
לדרום הרים ומורדות הררי גופך נטעו חן
ושכל טוב בעיני אהבתי סגודים הם ליופיך
היפה בשושנים צאי נא ובואי הניחי לצעקתי
מיתרי קולי קולי כקול הקורא בתפילת תחנונים
שק ואפר יומי בתפילת יחיד לאלוקיי הכמהה
ליום שבו מתים אהובים ביום הדין עולם חרב
ומחורובתייך יבנו אוהבייך
