חיי היו ימים של בוסר לא ידעיתיה
בושה עטפה אותי רציתי אותה
כתבתי לה שירים ערגתי לה
דמותך כאן אני צמא רעב לך
מחסיר פעימה כל עת את מתבישת
שותקת רק אמרי לי ואומר לך
הימים מתארכים הגעגועים כואבים
איך אדע לפנות ולהגיד הבושה כולאת
את גופי זיעה שוטפת אותי רק להגיד לה.....
המגירה תעיד כמה את אהובה
שמורה שם לך אהבתי
תמימה אהבתי
לו רק הייתי אומר לה
התרצי בי
כך אמרה לי
שנים אחר כך
רציתי הן אותך
אמרה
ואם אומר הן היום
התרצי בי
שתיקה עטפה
חיבוק דוב נשיקה צרפתית
כך היה יום זה פשוט מדהים
נכתב על ידי
יוני 55, גבר בן 70 מתל אביב, בתאריך 16/02/2012
(סיפור זה נצפה 2,685 פעמים)
