את בוכיה בחדרך מסתגרת נאטמת
מגיפה את התריסים נעלמת  לעולמך
כצדפה בתוך כונכיה כואבת משתתקת
לא רוצה לא מרפה לא אומרת דבר
רק רוצה למות
כבר שום דבר אינו אומר דבר

רק דבר אחד.

אל תלכי לבדך.

אל תגידי דבר

כי לא היה בכלל

רק רצית

לחיות באשליות

עודך כזו עודך דומעת

הצחוק הוא רק חיפוי

הוא טוב לקיר המלוכלך

שבתוכך.

אין בך משהו נקי וטהור

וכך את  נפגעת והולכת

לעולמך המלכותי.

ואל תלכי לבדך

אל אמרי

לי זה לא יקרה

 אולי מאושרת

ובתוכך

מחנק

שאת זהותו את מסתירה

כאושר מדומה

מה לך

שאינך יכולה לעוף

לעוף לאושר ...

אל תלכי לבדך

כי כבר את לא

את עברת

ועודך לבדך

מעניין

נכתב על ידי יוני 55, גבר בן 70 מתל אביב, בתאריך 14/06/2012
(סיפור זה נצפה 3,374 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]