היא אינה מותירה שהות
להסתתר מאהובה
והאפן שבו הרחוב
זורם כנחל משום מוצא,
שום מקום, עונה זאת
שהגיעו זה מקרוב,
הראשונה על משוכה
בת תמותה כמוך
מבשרת ימים יבוא
עוד מלה,
חזרת מאומה
הגברים מחוספסים
נטולי רגש
כאבך חד סכין דוקרת
ברחוב פינת הימים
אבודים החלומות
סיפור מקנן בך
לימים שבזקנתך
חיים ולא תמותה
וצערך תוגה בכיסופיף
ואנקה מהדהדת
והד שותק
והצער עמוק כתהום
יקום חסר כוכב
שדה דמיות
חסרות מידה
משוללות
אם תרצי
בכך
צערך אף עמוק
ביתר שאת
בלילה קר ואכזר לך
אין מי.................
לדבר בצערך
קר ואכזר
היום הזה
משולל ומשול
