איפה את? ולמה, אני שואל את עצמי

אבל עכשיו בביתי. גמלה בי ההבנה
שהגורל עלול לפגוע והוא פגע בך
באותה מידה שהוא עשוי להאיר לך
פנים
ואני תוהה למה?

מכל הסיבות בעולם בחרתי
לתת רגע נחת בעת משבר
למרות שאמרתי לך שאני
לא לך מעבר לשיחת חברות

אך ידעת לקבל מבלי לתת עין
יותר פקוחה לנעשה סביבך
כי אהבת לעוף על עצמך

עצה לי לך

אל תתחנפי ותבעטי
משוואה לאטימותך

כן הצלחת להוציא ממני
הרוח הסוערת שבי
והיא מצליפה ללא רחמים
כך אולי אני יותר ברור לך
ולא מובן מאליו לך

מקווה שאת יודעת היום
איך להתנהל מכח הכוס השבורה
שהתרסקה לרסיסים
שעפו כמו רעם ביום בהיר

תתחילי להכיר בטוב
לפני שיהיה יותר מאוחר לך
כי עדיין את פרי בשל 
ולעניות דעתך את כבר רקובה
ואני טוען שלא
מה שרקוב זה היכולת לזהות
את החבל ההצלה שזורקים
ואת בדרכך מעיפה אותו
חבל
נותרו לך עוד כמה רגעי חסד
שני פזה
המלצתי

נכתב על ידי יוני 55, גבר בן 70 מתל אביב, בתאריך 26/06/2012
(סיפור זה נצפה 2,931 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]