שומם מן ריקנות חיים רק את הזמן
כבר זמן שהמנגינה חוזרת ועצובה
כבדה ומרגישה את הריקנות שבי
כל ניסיון לצאת מאבק החדר נתקל
ברפיון חושים הגוף מסרב לי הנשמה
מרחפת והגינה מוזנחת עשבים שוטים
מכסים את היופי שעטר את הכניסה לבית
מערומים של כביסה בכל פינה והתחושה
שאת לא כאן מהדהדת לצחוקך המתגלגל
ברעשים של חריקות הדלת מהנהנת להסגר
בכח היום שאת לא כאן
את לא כאן עצוב יושב אני מביט בתמונתך
נזכר איך קראת בשמי בוא אהובי אישי
לאכול נוח מעט מה לך אישה רחקת ממני
חרישי הוא הלילה ואפל מה את לך רחקת
מלטפת שעירי ברוגע ידיך הליל זך הכוכבים
זוהרים ירח מביט מלמעלה מחייך
כבר חלפו הימים ירח בכה כוכבים כבו
ארור הוא היום הזה שהלכתי עם אחרת
לא אמרה לי דבר והבית החם מיותם
ואני בדד הלכתי לאחרת ברגע של חולשה
ואת לא הסיבה
ארוכים הלילות ובלבי זכרונות
חזירי קורא בשמך אהובתי
מה שומם היום והשממה
עוטפת ומבודדת רק עם
הזמן אמרו לי.................
התשמעי.......................
קולי צועק שובה
התשמעיני
