חברה לנפש עטפה אותי במילים
ידעה אותי בבדדותי נתנה לי מנוח
גם שהרחוק רחוק היא פה קרוב
עודני רווה ולוגם כל מילה הנפעמת
והפועמת בי.......
והנה יש רגעים שמחסרים מילים
שמחסירים את המחר שמחסירים
את המציאות
והנה בא הרגע ביגון שמותיר את
המציאות כלא כלום כחושך על פני היקום
והמילים שבכאב לא לא יכולים לדבר
הם רק שם מעלים תהיות וזכרונות
על האם האוהבה שנפטרה
ובאה הדודה האוהבה שמלאה מקום
ובנפש מיוחדת נתנה מקום להכניס
ולחוש שיש עוד מקום ללכת בו
והיום היא אמרה לי שגם המקום הזה
נותר ריק לאחר שהדודה נפטרה ממחלה
של שלושה חודשים והחלל שהותירה
נפער והתעמק כמו אין עוד.............
אבל גם אמרת לי שאת מספיק חזקה
לראות את המציאות שאין דרך אחרת
לראותה כעיני המתבנון בה כשיר
שעתים המילים מקבלים חוזק ואופן
שונה ובעלי משמעות כי
הנצח הוא רק אפר ואבק
ומי ימתיק צערך ומי יחוש כאבך
ביום צערך זה רק אלוקים יודע
ואת יודעת, ואת יודעת שאני
רק אמצא כמו שמצאתי אותך
בשמחתך. אמצא
אותך בכאבך וצערך
ובצער זה משתתף
כי איש לא יחכה לך
ואני שם מחכה לך
רק להגיד לך
אוהב אותך
ברוך דיין האמת
דורית מנגב דמעותייך
ואילו רק יכולתי יותר.....
ממילים
יוני שלך
