המחשבות צלולות מחפשות נתיב בתוך ים אהבות
חציתי במסעותיי אין ספור נקודות מפגשים צמתים
לראות את פלאי אהבות לראות אותה ערומה צלולה
את תלאות חייה משילה כמו קרח נמס כמו עומס חייה
מקלפת כקליפות בצל כל רבד רק מעצים את דמעותיי
בחריפות חייה שכשלו במסע שרק מותיר צלקות
אין איש ואין רופא שירפא ולא נולד האדם שיעלה על
נס אהבה ולא ראה זיקוקי דינור בבליל אהבות לכאן
ולכאו לטוב ולרע
עוד לא נולד מורה או תוכנית לימוד אהבה
אנו פוגשים אותה חושקים בה כמיהם לה עורגים
ומנסים להנדס אותה כאילו היא בנויה מתבניות
או מודלים לחיקוי
ומהר מאוד פשוט העלילה הדרמה שיצרנו
קורסת כאילו היה זה חלום או בלון שמתפוצץ
אבל שם בחלומות אנו מאושרים או עצובים לרגע קט
ובחיים כמו בחיים אנו נשרפים על מזבח אהבה
וכשאני קורא פה את המעטפות הצהובות או
השירים הלב נשרף שבעתיים
ואומר כאן ועכשיו.
לקום מחר בבקר ולהרגיש שאתם בזכות ולא בחסד
ולהגיד שאני הרופא שלעצמי ושום בן זונה לא ינהל לי
את החיים ואותם מוצצי דם בכל תחום בחיים שחררו
אותם אל תלכו לצל הכאב שנותר כשובל לחייכם
הוא האויב שדרכו מאסתם בחיים
ואם מאסתם בחיים הינכם מתים עודכם חיים
עצומות הנפש כל כך גדולות וחזקות שהם הם
הדרך להתחיל ולחפש מזור לתלאות החיים
כל עצה שתקבלו לא תצא לפועל אם הנפש
לא תתפנה מהעבר העבר הזה סוגר אותכם
בתוך בועה דמיונית שכולאת אותכם למאסר עולם
כדי לקבל חנינה מהחיים מצאו נקודת אור שתחדור
לסדקים ותאיר בכם תקווה ויש תקווה
מבטיח לכם שהנקודה הזאת חבויה בכם והיא
בכם ורק בכם
לקום מחר בבקר אתם תקומו ושלא יעירו אותכם
ולהתחיל להתלבש ולעשות את הדברים שעושים לכם
שמח בלב לקום מחר בבקר זה אומר שאתם קמים
ועומדים אל מול החיים ואומרים כן לחיים
ודיי
