אחי הלוחם גלעד
כשתשוב ראה עולם שלי כאילו לא קרה מאומה מיום לכתך מאיתנו למרתפי שונאי ישראל שפלים באדם
בתי קפה מלאים באדם רחובות אומי אדם מסתעפים בדרכים מאושרים כואבים עצובים שמחים בעיקר
הם אדם באשר אדם הולך בתלם הולך כאוויתו לפי רוחו וחרותו רוקד שר מצייר עובד עמל כותב ובעיקר
אדם

גלעדי
כשאנו מתעוררים פוקחים עין קמים משינה ליום חדש אתה אחי .ומאבד את אומדן הזמנים .מאבד
צלם אדם בדד יושב עומד לא אדע מה עובר לך ברגעי הזמן האבודים הכיצד המוח באלפי ימי נתק מהעולם
החיצון מצתיירים בערגתך בכמיהתך ליום האין סופי אין לך יום אין לך לילה יום ארוך שכזה מלא במחשבות
מחשבות של אדם חסר כל אנוש לא אדע מדמועתך לא אדע מרגעי שמחה אולי בחלומות וזהו רגע של נחת
ברגע בדידותך לכל אדם חלומות כמהות להשיג לחקור להתעצם
ואתה גלעד שוזר בחלומך ביסורי המקום והזמן רגעים מתוקים שמחזקים את רוחך הצמא בצמאון להיות אדם
ככל אדם ואם אינך בתוכנו אנו סופרים ימים שבועות חודשים שנים לשובך עם שלם חרד לגורלך עולם שלם
רוצה את חרותך מלבדם של לוקחך תחת ידם המאימת למצות איתך ועל גבך מחיר חרד לגורלנו לפי אנשי
הבטחון הכללי

גלעדי מה תוכל לספר מלבך הדואב
כשהשמש עליך אינה זורחת והגשם
אף הוא לא יורד ואתה חסר צבע אנוש
איך תפרח כותורתך בתוך מרתפי האויב
האנחות והכאב של אמא ואבא
כסופה מלאה אבק ומאבקם אינו
לחינם
והנה ביום שלישי תצא לעולם האחר
עולם שכבר יראה לך אחרת מיום
שנלקחת
וגם השמש עליך תזרח והגשם ימטיר
וסוף סוף כותרת והפרח החבוי שבך
שוב יפרח וערגתך ליום הנכסף
תמחל על אובדן הזמן בזמן ועידן
חדש עבורך ועברונו לחיות את המחר
כל אחד בזוית אחרת אבל זוית מאוחדת
ואיתנה של אחים שלא מפקירים בדמנו
הוא

בברכה אחי הגיבור

נכתב על ידי יוני 55, גבר בן 70 מתל אביב, בתאריך 16/10/2011
(סיפור זה נצפה 3,270 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]