אני הולך בין הסיפורים ובין המחוברים והכרטיסים מלאי אהבה..
מתזז ממקום למקום מכרטיס לכרטיס מסמן לי מנסה לקלוע למטרה
שולח מעטפה צהובה מזמין לשיחה נשמע וורוד נשמע מקסים . אך..
נפגשים בוחנים מנסים לחבר בין הכרטיס למציאות מגמגמים מהססים
ובכל זאת ממשכים ומתאכזבים יותר ואף זה גובל בסבל כעס וחוצפה
בלתי נתפסת.
מה לך ילדה לספר ולהלל את יופייך וכישוריך
איני עיוור או חירש ואיני שה תמים
למה לך ילדה ל לפסטר את תמונתך בתמונה
שלקוחה מאלבום התמונות של בת המצווה
בטוחני שגם הגברים לא חסר להם סיפורי פוגי
אם כך הדבר
ברצוני לברר איתך ואיתך.
חדלונה למרק את תכולת המעטפה
ולספר מה שאינכן
ספרו את המציאות
במראכן ההעכשווי
תנסו למרוח כמה יותר
צבע וריח יתכן שזה יעיל יותר
ממה שאין אתן .ואתן רחוק רחוק...
עזרו לי לקצר את הדרך לאהבה
בכך שתגידו לי יוני אני א . ב .ג
ולא אחרת
כי אחרת לא באתי פה למצוא עניין
במין זמין או לתת לכן זמן בילוי
קצרה רוחי מכך
אזיי...
נכתב על ידי
יוני 55, גבר בן 70 מתל אביב, בתאריך 15/07/2011
(סיפור זה נצפה 3,502 פעמים)
