נסעתי רחוק, נסעתי בן ההמון ,רעש מחריש ,עשן סמיך.
חלפתי על שנים ,חברי ילדות, מרחבים ירוקים,
ואהבה אחת כואבת.

 אהבה הזו שוכנת עמוק עמוק בלבי.
אהבה הזו היא רק שלי ושלה אהבה
של פעם בחיים אהבה הבאה ממעמקים
ממקום שהמבט חדר ונגע ,נגע ופגע.

היה זה יום חם ומקסים לטיול של רוגע 
עוד שלא היו מגדלים במרחבים ,היה זה
הירוק ששלט עצי השקמה עצי הסרק והפרי
ומגרש משחקים מאולתר לכדור רגל השכונתית.

אהבתי לשחק שם והיה זה בעיני מקום פורקן
לילדות דלה באמצעים ,אך עם המון אהבה ובית חם
אמא שהעריפה אהבה ברגש חום ואהבה אן סופים.

ידענו מהיא אהבה ללא תמורה אהבה לזולת ולאחר.
ידענו את אהבה הזו ולא אחרת.

ראיתי אותה נערה מתבגרת לא יפה במיוחד נאה
וחכמה משהו בא נגע בי, המבט הזה חדר לתוכה
וחזר במהירות כקרן אור.

ידענו שלושים ושתיים שנים של ביחד ,ילדים ונכדים.

ידענו שגם הסוף המר נגע בנו .
בנסיבות אישיות חשבנו שעדיף לפרק את החבילה העטופה
בסרטים ופרחים ובתוכה נרקבה אהבה .

שומר על כבודה וכבוד המשפחה, ובזה אומר חבל.

נכתב על ידי יוני 55, גבר בן 70 מתל אביב, בתאריך 18/01/2011
(סיפור זה נצפה 3,512 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]