האש ששורפת אותי מבפנים,

החיוך שנמס, מימך

והניצוץ בעיניים 

הכל מתערפל בתוכי, הכל מעורבב ולא מובן לי

את האהבה רוצה להרחיק מחיי, את האנשים לדחוק רחוק ממני, ואת הדמעות להעלים.

מוצא את עצמי על החומה מנסה להסביר לאלוהים מה כואב באמת, מה אוכל אותי מבפנים.

 והקול החנוק שלא מסוגל לדבר, לא מוציא מילה.

כאילו מיתרי הקול מנסים להתנגן ולא יוצא הגה לא יוצאת מילה.

והשאלות מה קרה, למה אני בוכה, ובעצם אולי מצאתי לעצמי סיבה להשבר ולפרוק הכל,

כרגיל הכל נשמר בתוך הלב, נשמר, נאכל, נספג ופתאום מתפוצץ.

ואולי כרגיל אני אוהב להרגיש את הרוח איתי, וכאילו להרגיש את יד אלוהים מלטפת אותי ומנסה להעלים דמעותיי.

ואולי כרגיל אני מוצא את עצמי שם במבט למרומים בלנסות למצוא סיום לפזל שלא נגמר.

והנשיקה האחרונה שהייתה על שפתיי, והדמעה האחרונה שנחתה אחרייה,

והזכרון מהאהבה העצומה שהשאירה צלקת בתוכי, ולנסות לדחות כל אהבה שמתקרבת אליי.

ואולי היא צודקת, אולי בעצם  לא מגיע לאף בחורה עד הסוף,
אולי אני לא שווה שיאהבו אותי. כי אני פצוע ומדמם ולא נותן לעצמי
ללכת עד הסוף ואני שובר לבבות

אבל היא לא יודעת כמה בכיתי, היא לא יודע מה עברתי בשנים האחרונות,

היא לא יודעת מה זה הפחד לאהוב, להרגיש שוב את הפרפרים מדגדגים בבטן, לראות את הסומק הטבעי בלחיי, לראות את העיניים נוצצות וכאילו באו ודקרו את הפרפרים, ומחקו את הסומק, ואת הכוכב העלימו הטביעו אותו בתוך הים העמוק וזרעו בעיניי דמעות.

היא לא יודעת מה עבר עליי, היא לא יודעת מה זה הרגש המבוזבז.

והטענה שאני לא מסוגל לאהוב שוב, רק מבודדת אותי מהנשים

והטענה שהיא כן אוהבת אותי, ושאני הכי מדהים בעולם, רק מפחידה אותי

אז בין כל הטענות האלה היא מוצאת סיבה לאהוב? לאהוב את הדמות הקרועה הזו?

בין כל הטענות האלה היא מוצאת יופי? מתיקות? אהבה?

בין כל המילים, בין כל הדמעות, כואב לי לשמוע שאני מכאיב לה 

וכואב לי לדעת שאני כ"כ מבולבל, בלי לדעת לאן אני רוצה ללכת עם אהבות.

והכאב הזה אוכל אותי, והדמעות האלה שורפות אותי.

ואת הלילה הזה אמצא את עצמי מבלה ליד הכוכבים, עם הרוח שתחבק אותי,
והמחשב שיהיה לי לחבר והחדר יכאב והקירות השוממים והסירים הריקים
והמוסיקה תתנגן בכאב ואצעק ואבכה ואלך לי לאן? לאן?

והניח את הראש על העננים וארגיש את מעונן חלקי, ולא אשמע, לא ארגיש,
לא אדמע. גם לא אלך.

והלילה הזה ימחוק מתוכי את כל הכאב, את כולו, כל טיפה וטיפה עד הטיפה
 האחרונה