נע ונד בעולם הזה .ואינני יודע אם המתים יכולים לחזור לעולם הזה ולנוע בו בלתי נראים
לאלה האוהבים אותם. שאלה שמעסיקה אותי רבות.
אבל אם הם מסוגלים אזי אני יודע אמא אהובה שאת תמיד תהיה איתי כשאהבה אין בי
אשמע לחישותייך כשאקשיב לעצבות שבי תמיד היית המנוע המניע בעת משברים
כשהגלים מנפצים אשליות ידעת לאסוף אותי לספר משלים ולצבוע את העולם בוורוד
כשאני ראיתי את הפחד שבחושך הדלקת את האור שאני אראה נכון
כאשר רוח ים קרירה תלטף את לחיי. תהיה זאת רוחך שחלפה לידי
את לא נעלמת לי לנצח מחיי ולא חשוב מי תהיה זו שתכנס אל חיי
ולאחרונה נכנסות ויוצאות כמו הגרענים שאהבת לפצח ואני אהבתי לאכול מן נוסח
אמאית של אהבה בלתי פוסקת שבעיניי עצבת אותי לאהבה והנתינה שבי יהיו לי
משניה לדרכי ואת ניצבת ליד נשמתי להנחות אותי אל עתיד שאינני מסוגל לחזות
מראש
תודה על שאהבת אותי וקיבלת אותי ואת הרוח הסוערת שבי היית מספיק חכמה
להבין שהרוח חולפת ואהבה נשארת
לו הנשים בחיי היו נוהגות ברוך נשמתך אבל יותר מכל הוכחת מכל שיבוא יום
כאשר תהיה האישה אשר תהיה דומה לנוכחות האימאית שבך בעיניים פשוטות
ועניות
והיום אמא כל אחת עפה על עצמה כאילו אין מחר ואת פת הלחם והבצל
כבר שחכו מזמן ושורדי השואה שעדיין מחבאים ולא שוכחים את העבר
הכיצד
הכיצד אמא אמצא?
אבל בסופו של דבר אמא תודה על מה שאני ואני הרבה גם שהרוח נשברת
אהבה נותרת בי כדרך חיים
וכמה אירוני זה שהן מחפשות אהבה אבל בעצם הן מחפשות השלמה לחוסר
שלהן שאינני מסוגל להבין מה בעצם הן
ואיך אמרת לי פעם אישה היא התעתוע הכי מושלם לתשוקה תמרור הזהרה
שאני נושא עמי להבחנה בין הטוב והרע
לכן אמא בסופו של יום אני מאושר להיות אני
גם אם רע לי זה אני כי הכל הבל הבלים
ורק הטוב צף בי כתעודה לאושר שבי גם
שרע לי זה יותר טוב מהרע שבאישה
אז כן היום אני מתגעגע
זה לא שלום.אלא תודה שאני מסוגל
לכתוב לך על רחשי הלב המקוננים בי
וסליחה שהערתי אותך
נוחי על משכבך בשלום
אמא
אני בסדר
כמו במלחמת יום כיפור
תמיד כתבתי לך
אני בסדר
גם אם לא
בסדר
משוואה של אופטימיות
כדרך חיים
נכתב על ידי
יוני 55, גבר בן 70 מתל אביב, בתאריך 26/06/2012
(סיפור זה נצפה 3,106 פעמים)
