לילות אפלים בלב אהבתי מאז אמרת שלום.
הכאב דוקר בנשמה היום חשוך ומעורפל שעזבתני
לשדות זרים הלכת למצוא את פרחי דימיונך
תשוקתך סערה בכוס מים והים הסוער כמו
הסערה הרועמת בך
את חיית מין לללא מעצורים
את עומק תשוקתי ואהבתי
במרחבים האין סופיים בכל
רגע רצית אותי עמוק עמוק
להיות בתוכך חם ולוהט
כמו הקפה והסיגריה
שכה אהבת
לצערי חברי היקר
לא עמד עוד לציפיותך
ונפל למרגלות המלחמה
האבודה שלך
הייה ברוכה
נדם...
ואת רחוקה
להשביע תאבונך
שם נפלו חללים
אהבתי נפלתי...
נכתב על ידי
יוני 55, גבר בן 70 מתל אביב, בתאריך 23/04/2011
(סיפור זה נצפה 3,406 פעמים)
