בעודי חי השרפה בעורת בי
כלפיד זיכרון תמיד אפר המה
כבשת אותי במלתעות יופייך
הלכתי שבי למרגלותייך
איבדתי בדרך אהוביי ואהבותייי
נתתי לך את חיי על מראה יופייך
סגדתי למיטת מניותך השופעת
בתנוחות סקס שבלבלו את חושיי
כמה הם שופעים כמכמורת
ללכידתך אותי ללא תנאי
ועד אשר המה בנו קבר
למציאות הכרוכה לזנותך
אותי ולרשוש את תכלית חיי
ערום מיופיך וזנותך הולך
השרפה בוערת בנשמתי
ערמיותך חילחלה לתמימותי
ווהמיטה החמה הפכה עד
מהרה לסנה בוער
נשכב למיטת חוליי
במכמורת מניותך
מיטה המגיעה
לחוסר שפיותי
והיום איני שפוי הולך
בדרך שנפלו חללים
והם נמצאים ברחובות
העיר על ספסל לרחמים
עוברי דרך לפרוטה משליכים
על פיסת עיתון שראה אור והיום
בלוי כיומי המחפשים רחמים לימים
טובים
ראיני על ספסל בלוי בגופי ונשמתי
אדם אשר פעמה אהבה עזה
שטילטלה את חייו לאבן שאין לה
ולי ולכל הלכודים ברשת היופי
הנשי שגמר לי את החיים
נכתב על ידי
יוני 55, גבר בן 70 מתל אביב, בתאריך 14/07/2011
(סיפור זה נצפה 3,428 פעמים)
