בגיל 45, אחרי שהמתינה כל חייה לאהובה וחמש שנים אחרי שמימשה את החלום, איבדה רחל את בן זוגה. רק אחרי שהצליחה לספר את סיפור האהבה מהסוף להתחלה, הבינה שכמו שהחמיצה, כך הרוויחה

לכל סיפור חיים יש התחלה ויש סוף. ולמרות שנהוג לקרוא ולזכור אותם מההתחלה לסוף, יש אפשרות לקרוא אותם גם מהסוף להתחלה, ולהבין את התוכן מזוית אחרת. כמו הקליידוסקופ, שככל שמסובבים אותו כך רואים נקודות, צורות וצבעים אחרים, כך גם החיים.
רחל, אשה נאה בשנות ה-45 לחייה, גילתה אחרי שהפסידה, שלמעשה הרוויחה בענק.
"הגעתי לטיפול מנקודה כל כך נמוכה של חיי, מתבודדת בתוך כאב, סבל ותחושת אובדן. איבדתי לפני כשנה את אהבת חיי, אדם שחיכיתי שנים ואינני מתאוששת, למרות שכבר עברה שנת האבל. אני כל הזמן בשבעה", היא מספרת.
רחל, שהייתה רווקה, פגשה את שמואל לפני כארבע שנים. יש לה תואר דוקטור, והיא שכירה במעמד בכיר ביותר בעבודה ציבורית. חרוצה, חביבה על הסובבים אותה.
"בילדותי הייתי בתנועת נוער באזור מגורי ושם היה לי מדריך שהתאהבתי בו אהבה עזה. הוא היה מבוגר ממני בחמש שנים. אז, הפער נראה ענק. וחוץ מאשר לשמר את אהבת ילדותי בליבי, לא שיתפתי אותו באהבתי אליו.
"עם הזמן התגייסתי לצה"ל ושם באקראי פגשתי אותו. הוא הפך לקצין יפה תואר, חביב הבריות, וחשקתי בו יותר. אבל הוא היה מעורב בקשר רומנטי חזק עם אשה שלימים היתה אשתו ואם ילדיו. שוב הקפאתי את אהבתי אליו. בדיעבד אני מבינה שלרגע לא הפסקתי לאהוב אותו".
כשרחל מספרת את סיפור אהבתה, נסוך חיוך על פניה, חיוך שמסמן זיכרון רחוק. "בגלל אהבתי אליו נעלתי את ליבי לגברים הרבים שנקרו בדרכי. פעמיים עמדתי להינשא, וברגע האחרון ביטלתי את חתונתי, ולא ידעתי למה. כנראה הרגשתי שאני לא יכולה לבגוד באהבתי. ילדים ללא נישואין לא היו אופציה עבורי, ולכן התחלתי בהדרגה כואבת לוותר על כך שאהיה אמא.
"לפני שש שנים בערך נתקלתי באקראי בעיתון במודעת אבל גדולה, בה היה רשום שמו של אהובי. נבהלתי ופרצתי בבכי נורא, שהפגיש אותי מחדש עם אהבתי הגדולה אליו". בשלב הזה זולגות דמעות מעיניה של רחל, כאילו היא חווה את הרגע הזה שוב. "בקריאה שנייה", המשיכה, "פרצתי בצחוק היסטרי, כשהבנתי שהוא חי, ולמעשה אשתו נפטרה".
מבלי להתייחס לעולם המוסרי, לקונפליקט הפנימי, לכאבו של זה שנפטרה לו אשתו, רחל נסעה מיד לנחמו. מותה של אשתו היה כאילו סימן, שהנה כל השנים שחיכתה לו, לא היו לשווא. 
"הוא כמובן לא זכר אותי. סיפרתי לו על התקופה בתנועה, ביקרתי אותו יום יום. יצרתי קשר עם ילדיו, שלושה במספר, שהיו מבוהלים, כואבים ומבולבלים ממותה הטרגי של אמם שנהרגה בתאונת דרכים. כל האהבה שנצרתי 24 שנים בליבי, פרצה מתוכי והציפה את ילדיו, את ביתו ולבסוף גם אותו.
"לאחר כשלוש שנים מיום מותה של אשתו החלטנו לחיות ביחד. הייתי אם מחליפה לתפארת לילדיו שלו, שעבורי היו תחליף לילדים שלא ילדתי, ואשה למופת לבחור שאהבתי, מזור לכאבו הרב מאובדן אשתו שהיתה אהובה עליו ויקרה לו. שימשתי לו משענת להתמודד עם החדש. והרבה תמיכה בגידול שלושה ילדים כאובים. לאט לאט התחלנו חיים חדשים והיה נפלא לכולנו. 
"כך חיינו קרוב לשנתיים, עד שיום אחד הכל נגמר. כשראיתי ששמואל מתאחר לחזור מהעבודה, ליבי ניבא לי רעות. באותו יום הוא התקשר אלי מהמכונית בדרכו הביתה, אבל לא הגיע. צלצול בדלת הקפיץ אותי. כשפתחתי את הדלת - התעלפתי".
לדבריה של רחל, בפתח הבית עמדו שני שוטרים במדים ודיווחו לה על מותו של שמואל בתאונת דרכים. "כל שנים, כל ההמתנה, כל הסבלנות והאהבה שהיתה בתוכי, נגדעה. הכל חרב עלי, בחרתי לא לחיות יותר, אין לי בשביל מה לחכות...", סיפרה.
מן המקום הזה הגיעה רחל לטיפול, אחרי תקופת אבל של שנה שבה הפסיקה לתפקד, טופלה בכדורי הרגעה ושינה. היא ירדה 15 ק"ג במשקלה, והגדירה את עצמה כ"אדם מת מהלך".
לאחר מספר חודשים של עבודה על האובדן, האבל, החלום שנגוז, עיבוד הכעסים והאשמות ורגשי האשם, שהם חלק בלתי נפרד של תהליך האבל, התחזקה רחל מעט. אז, באותו שלב, התחלנו לקרוא את הסיפור מהסוף להתחלה.
הסוף היא שהיא נותרה אם לשלושה ילדים מקסימים שאוהבים אותה אהבת אמת והיא אותם. שזקוקים לה ביותר ביתמותם. ושהם פרי אהבתו של אהוב ליבה. שהקשר איתו נגדע, אבל לא נגמר. 
סיפור שקראתי מובא כאן לעיונכם
סיפור מזווית אחרת
בטוחני שכל אחת תמצא בסיפור טרגדי זה
שעה חולפת בסיפור חייה לכאן ולכאן סיפור
גדוש בארועים התחלה של סוף , וסוף של התחלה
כל החויות שיציפו פה את רגשותכם יכולים גם לשנות
את חייכם
בהצלחה