בכתיבה שלי יש אולי תחושה של מסתורין אך הכתיבה ברגעיה המוצלחים תמיד מעניקה לי
והמאפשרת לי לשאת את עוצמת החשיבה מודה מאוהב בה אני מאמין בה כי היא לפשוטי העם שאין בידם את כוח החשיבה ואין בידם היכולת להפוך מחשבה והיפעמות למשהו רגשי ונוכחי. הכאב של פשוטי העם הוא שהשירים באים לפרקים בשעה שהאדם מחפש את רגעי המפלט מהצער. זהו רגע העצמה לחפש אחרי רגעי העונג החמקמקים הללו, המילים הם משחק שכרוכים בי אני ניצב בפני המציאות המכוערת והרגליים למיטה רק כדי לחוות את העונג הרגעי והבלתי מובן לי ובראשי ניסיון לחדד את החושים במילים, חושב כיצד להפוך רגע זה לאחר רגע חמקמק זה יהפוך זה במוחי לציור בעזרת כתיבת מילים אלו. השיעמום שזה עתה נזרקתי לתוכו בחוסר רצון הוא החשיבה הפעורה של ההוויה מחריד וכואב. הכתיבה מעניקה לי מפלט ונותן לי את הגירוי העצמי של העשייה בחיים שמאבדת מטעמה וקורסת לתוך עצמה כחור שחור. כרוע המגלה את עצמו כמו תחושה אמיתית של אבדון. כתיבתי מעניקה לי שקיעה בכתיבה לנוכח הרוע וההשפלה שחווים בני אנוש באי מציאת פתרון למצוקתם
הכתיבה עוזרת לפעם בי ובנשמתי, מכיוון שבלעדיה אין החיים יודעים לחזור לעצמם .וברצוני לחזור למציאות
בחריטת מילים כקודשת החיים
כתבתי. לכם מחוסר עניין להמשיך לתהום שאנו נצבים בעולם גלובלי שמדביק כמו וירוס קטלני את התמימים
לדעת
אין לי רצון שהמילים יהיו כעלה נשא ברוח הסתיו
רצוני שילבלבו בצמיחה אביבית וגם אם מילה ומשפט
מצא אותכם באתי בשלום
שלום לכם
אני מאמין במילים שכתובים ולעתים נופלים לאוזן קשבת שעבורם הם כל עולמי
תודה על הקריאה וההפנמה
נכתב על ידי
יוני 55, גבר בן 70 מתל אביב, בתאריך 30/12/2011
(סיפור זה נצפה 2,874 פעמים)
