בלילות בדידותה היה אור בודד בחלונה
קולות צרצר מחריש מרגיז את עולמה
נעימות מיללות כלבים נובחים רחוב שומם
הסתיו לא ידע גשמים עזים כמו האישה נואשה
מחשבות מרירותה קולה נדם עצב בגרונה

שאלה למה ?

העולם בכי רע נושרים עלים נושרים אנשים ואהבות
מתקלקלות
הזמן רק מזמן ולא מזמן כמו הנפש הסוערת
מאבדת את אומדן הזמנים אומדן אהבות והאנשים האחרים
רק מתחלפים כמו הרוח החולפת את הנפש מאבדת אהבתה
סלסולי פעמונים מפעמים את ליבה מדכאים ברחובותיה הרקים
אין איש אוהב אין איש בא והולך ורק הסתיו הבא בא בסערה

שאלה למה ?

העולם נובח אינו אוהב רק צועקים כמו מכונת מלחמה יורים
מילים והאנשים הקטנים מתים בין מלחמות ואהבות כמוה
כמו הרוח הסוערת כמו היקום הרעעוע אין יציבות אין איש
שימתיק בדידותה נוכלים בדרכה מזיינים דופקים הורגים
מה זה משנה עוד נפש אבודה לא מאמינה. למה שאלה ?

שאלה למה?

אז לקחתי את החיים בקלות כמו אמרו כולם
לכי לבדיתותך את רחובות העיר רוחות יחרישו
כמו עולמי הסוער ברוח נשמתי.

לא אשאל יותר את העצב המלוח בדימעותי אקח בשארית
אהבתי אמצא .למה לא ?
ואם לא אמצאנה אשאל ואולי כבר לא אשאל
הזמן אוי הזמן......................................
לא אשאל כי אם אמות בטרם אשאל...........

תשאלוה אתם על מותי הסוערת
מה כבר ערגתי שאלתי ומאומה לי
ואמות ....................ואם לא
אז זקנה עבשה שאלה למה ?

נכתב על ידי יוני 55, גבר בן 70 מתל אביב, בתאריך 23/11/2011
(סיפור זה נצפה 3,230 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]