לאהבה שבי.
אהובתי..........כותב לך:
ממרומי התשוקה שבוערים בחיי נשמתי השוממים ברגעי חרדה חשוכים וכואבים בחדרי הריק מתוכן אהבה.
לו ידעת וגם עים הזמן שאינך בנמצא הנעלם
מחדרים בי עצבון עזוב כחתולה עזובה ברחובות קרים ואפלים לשפלות שבאדם.

מצאתי לנכון ברגעים אומללים אלו לכתוב לך אהבה בת שנים עליות ומורדות תשוקה וחרדה
שמחה וכאב מהולים זה בזה כמו תמיד לא בחלת ולא חששת לרומם ולרמוס אהבה מדהימה
השזורה כמו עלילה הכתובה מתוך סרט טורקי טהור וידוע לכל את כאבה החודרים כסכין חד
ודוקר.

עצוב היום שבו בחרת ללכת למקום שהתשוקה שם נותת דרור לפנטזיות המיניות שבך
וילדייך בוכים במרירות על אובדן אהבת אם

והיום כשהילדים בוגרים ועוצמתם הנפשית מחוסנת אך לקוייה באהבת אם שלא מבעים שום
רגש או חסד לאומללותך ללא אהבה וללא משפחה אוהבת
שתחנוניך לאיחוד המשפחה נתקל בתיעוב וחוסר רגש לך 

ובכל זאת אני מקדיש לך בכאב מתוך עזובת אהבה שאני עדיין אוהב אותך
אבל מזווית אחרת
אותה זווית שראיתי בך בוגרת ובשלה לבנות אותי מאדם דל עצם היותי בור ועם הארץ
ביחסי אהבה מתוך ביישנות ומחסום לבוא במגע אם חלילה התשובה  תהייה שלילת
ככזה תמיד צפיתי מהצד לבואך
והנה באת בגדול וגדלתי תחת אהבתך המדהימה של שנים יפות
וגם ידעת לתת חום ואהבה לצאצאנו הפשושים המדהים

ולפתע-נמחק לך הזיכרון עזבת הכל והלכת עים האחר לתשוקה שסיממה לך את החיים
מרגע זה כמו סיוט  חלום שמטלטל אותך משינה רגועה וחרב עולמי וזה לא חלום

בזכות כישרונך לבנות ולנהל בית לתפארת .גם נפל בחלקך במו ידייך להרוס הכל
כלא היה מאומה בעבור פנטזייה שבערה בך ללכת רחוק ללכת אל הזוהמה ששם
חיים הבורחים מהמציאות ומאבדים את עצמם לדעת.

סליחה שאת לא כאן איתנו ושום סליחה לא תכפר בעוונתייך  הרבים

נכתב על ידי יוני 55, גבר בן 70 מתל אביב, בתאריך 16/09/2011
(סיפור זה נצפה 4,334 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]