אמש חלמתי אותך בשמלה לבנה שכה רצינו בה

שמלתך שופעת ומטיבה לגופך המדהים
הייתם השלמה ליצירה המושלמת שבאהבה
ואת אבודה על הצוק מתבוננת שההד
מחזיר והשמלה דקה וחשופה לפתע
ותחתיה אין מלבוש תחתונה כפי שאהבת
להיות בחוף הים הצדדי השיך לך ולי

ואצות שזורות בשערך
יבול אבני החן שאת אוספת
בבכי, לא ישוו אף לגרגר אחד
של אהבתי.

כמו השמש, אף שאיני יכול לראותך
אני חש אותך היום יותר מתמיד
ויודע כי את נמצאת ובוהה במקום הזה

לבי  הוא ספוג יבש בלעדייך
הוא מתפורר, אך יחזור וילבלב שוב
כשיראה את גוף חשוף לשמש 
וגרגרי החול כמו דימועותי על
בקבוק קולה קרה מזעים מדימעה
ודימעותייך נספגים ומחלחלים
לתוך לבי השבור.

עד אז דעי כי אני הוא האוויר
והשמש והאדמה שמעלייך

הישארי בשבילי אם את עוד אוהבת
ואל תקשטי את שערך
אהובתי
לו היו לי כנפיים לו היו לי
את מרבד הקסמים
לו היו לי אי אילו ספקות
בואי אל חוף הים לאסוף
את השברים את הדמעות

חוצמזה
אני כותב עלייך המון מהמון
אבל בחרתי הפעם
לקחת לך את הלב והרגש
ולהציגם כסמל לאהבה שבך
שנתת לי ביום קודר ועזוב

השחצנות והחוצפה פה
מקלקלות את..........
עזבי הכל ובואי דחוף
להעיר אותי מהמציאות המכוערת
הזו פה.
כמובן שלך לעולם ומעולם את האחת
מה לעשות שאת האחת והיחידה
כמו אמא שלי אחת ויחידה

נכתב על ידי יוני 55, גבר בן 70 מתל אביב, בתאריך 12/06/2012
(סיפור זה נצפה 3,238 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]