האבן עוטפת לא שומעת אילמת מבוכיי.
מתנגן לו הלילה במחוזות נפשי הכואבת.
רד הלילה ואת איננה ומתנגן במכאוב אהבתי.
פוסע בשבילי אהבתי חוזה אותך ,האין את פה.
לא שוב את, ואת פוסעת על מיתרי אהבתי
מתנגנת חרש ,לילי כבד מנשוא ,דימעותיי
שוטפות סימני אהבתך ,הלא את אהובתי.
לא ישוב לילה איתך, ענוג ושזור כמו את
מרחפת בי אהבתך
הלכת בלי מילה
עצובה כמו תמיד
דימעה אחת שלך
זורמת בנחלי דימעתי
אותך לא אכבה לעולם
נכתב על ידי
יוני 55, גבר בן 70 מתל אביב, בתאריך 12/04/2011
(סיפור זה נצפה 3,208 פעמים)
