סיפור אהבה שנרקם בין לקוחה לביני
כאשר נתתי שירות לאישה שהעיפה
אותי מחיי האפורים בעטה אותי ריסקה
אותי ומשכה אותי מהבור בחבל הצלה
ולך אכתוב שיר שיצא מהלב הכואב
לאהבה שהלכה
נגעת בידייך המלטפות בחיוך שובה
בסדקים שעוד רגע מתפרקים מצאת
אותי בעינייי הכביות רחוק מהיקום
השופע של איש מת בעודו חי
מצאת אותי ידעת אותי ואני שבוי
ליום האפור רואה כלא רואה שומע
ולא מבין מרגיש ולא מתרגש גופי
מתפרק ולא מרגיש איש ללא אישיות
איש של זמן שיעבור וילך ואלך איתו
ומאחור אין מנוס לא לחוש כי אין מה
ועל מה לפרוק תרתי משמע והכל בפנים
נאכל ולא נותר מה
סדקים של חיים מצאו אותה כהארה
ובין הסדקים נכנסה לחיי
ובכלים של רגש עיצבת אותי מחדש
לאהוב
ובסופו הטוב נגמר כחלום טוב
ומתעוררים ולא כלום
אבל את הטוב הזה אנצור גם
אמצא אישה אחרת את הדמות
של מושלמת של גורל שלא מניח לך
והיום אני פה געגועים שוב אוכלים
רק שאותי המצאת מחדש ולא אלך שוב
כי כך רצית
ואת הולכת שבה לגורלך
עולם של גורל שאותך רודף בעוד את ילדה
ואת הדמעות ינגבו עוד.......
ואתמול באת וזעזעת אותי מחדש
ואת בשמלה לבנה ויחפה
והיום הזה קשה מנשוא
והשעה לא כשרה
והמילים מקבלים מנגינה כפולה
והזויה ואני משתגע וההזיות רק מתחזקות
אמרתי לך שזה רק שעה קשה
אבל היום שאני כותב הכאב רק לא כאב
כי הוא ממית אותי ומפחלץ אותי
כי אני יודיע שזה לא והלא הזה הורג אותי
ממתין לך אישה בשמלה לבנה להבהיר
את חיי
