פתאום, אחרי יום עבודה ארוך,  הייתי חסר יכולת.

אמנם לא הלכתי לחברה, אך היה בתוכי קול שאמר לי: משהו השתנה.

וביום חמישי, תכננתי כרגיל לצאת לסידורים וקניות .. ומצאתי את עצמי, כרגיל בזמן האחרון, יושב באפסת כוחות מול המחשב

ראשה של אהובתי הופיע בחדר שלי, והיא שאלה אותי אם עוד אני אוהב אותה.

ואני, בקול נכאים, עניתי לה, שאין לי כוח.

ופתאום היא עשתה מעשה: הציעה לי בעדינות "לשנות את הראש", ולצאת.

וגם היה לה פיתיון בשבילי.

 החלטתי שאני יוצא.

הבאתי אותה למחוז אהבתה, נפשי, נפש אימה.. והיא ידעה, שהצורך שלה יניע אותי לעשות משהו.

והמשכתי....

רציתי לנצל את ההזדמנות.. אבל הכוח נגמר.. באמת נגמר..

אבל העיקר היה שעשיתי משהו..

ושהבית יהיה שוב מלא באהבה.

תחושת יכולת אפפה אותי.

ובערב יצאנו לחוף הים.

ושוב, למחורת

חיכתה לי מול המקום הקבוע אחרי הערב הקודם.

נסענו יחד לחדרי, שם (בגלל סיבה, שאפילו לא דיברנו עליה, חיכתה לה הפתעה). ומשם נכנסו למקלחת..............

השעה היתה חצות וחצי.. בימים הקודמים כבר הייתי הרוג בשעה הזו..

והפעם הייתי ערני לגמר

וביום ששי, שוב עבודה. ואחר כך בית קפה.. (היה נחמד! טוב, תודה. איזה שינוי חל בחברה הזו, שהגיעה לביתי 

וכבר הגיעה שעת הזריחה

לרגע חלפה במוחי המחשבה, שאולי אני מגזים. שאני לא רוצה אותה

אבל רחצתי את הפנים, והמשכתי.

לתהות

הגענו למקום. איך אומרים? היה .....

צביטת צער קטן היה לי..

אני אוהבת אותך אמרה

אני אוהבת את עיניך

אבל גם שמחתי בשביל  היום הזה

בדרך נדהמתי למראה אהבתה

ובפנים הלב מהסס

מוזר!

אבל זוהי אהבתי

החלטנו לחגוג את הפגישה בבית קפה

ומתישהו נגמר הערב.

לא יכולתי לישון עד שלוש בלילה.

שכחתי כבר את טעם האדרנלין..

קראתי ספר עד שעיני נעצמו.. אבל עדיין לא יכולתי לישון.

ורק הטלוויזיה הצליחה להרדים אותי.

והנה אני כאן.

נח
 

לא, לא הרגשתי אהבה

רק איזו עייפות נורמלית של אדם בריא.

ובשעה האחרונה, כשחזרתי לתהות

סיפור אהבה לא פשוט לגמרי.

מה עשיתי, שעשיתי בכלל משהו..

אבל בשבילי השגרה של הימים האחרונים היתה מתנה ענקית.
חגיגות יום הולדת הנכדים המשפחה החמה

כל רגע טוב אתם הוא מתנה.

כל יום טוב הוא מתנה.

כל הנאה היא חסד.

ואני יודע והיא יודעת
שהרגע הזה מתנה הדדית

איך אהבה עצומה שכתבתי עליה
פתאום כבויה בתוכי ורק הגעגועים
ישארו לתמיד
נפרדנו כך
היה שלום אהובתי