כל יום בסיום החדשות סופרים ימים לגלעד ההורים זועקים
שובתים
אדוני ראש הממשלה שותק חולף והיום לא שב ורק מתחלף
בעוד יום של ספירה כמו שרפה שמתעצמת בכרמל תוך דקות
הכל בער נחרכך ולא נותר
רק זיכרון הפרטי של המשפחות כמו הזיכרון הפרטי של אם זועקת
נעדרת חיות והכל הקול חירש וההדמה בוערת תחתיה ואדוני חולף
כמו עוד יום שחולף והאם מביטה על השיירה מכוניות רבות ואין איש
אדוני ראש הממשלה אני פונה אליך
יישר מבט מול כאב אל תזיל דימעה
תחוש תאדמה הבוערת אמא אמא
של גלעד
התוכל להגיד לה....
התוכל להשיב לה
התוכל לעמוד מנגד
אינה רוצה דימעתך
אינה רוצה פוליטיקה
אינה רוצה מילים
רוצה את גלעד שלה
בנה בירוק שעוד נכנו
לו זוהר של אם אוהבת
אדוני כותב לך סתם אדם
שבלבו בוערת אהבה יהודייה
לחייל שלא שב
מה עוד אפשר לרצות לרצות
שישוב אדוני חתימתך חשובה חתום
שישוב
סתם אדם
שבא לו לבעור באדמתה בכאבה
של משפחת שליט
לזעוק אדוני
נכתב על ידי
יוני 55, גבר בן 70 מתל אביב, בתאריך 07/07/2011
(סיפור זה נצפה 3,243 פעמים)
