הולך כילד האובד בעולם אבוד
מחפש ואין סימנים קשיש תוהה
אישה כואבת סימנים של יאוש
אנשים מאבדים זהותם
זעקה יללה חתולה עזובה
הרחוב שומם חניות ריקים
פרחים קמלים עצים ערומים

הולך כעת הדרך עצובה
הצעדים כקשיש נושא צער
חורבן בית המקדש טלית
של נחמה מבעד לחלום
המקומות שהיו סימנים לתקווה
וקולי צעקה שרפה בבית המקדש
ובית אין לי ואהבה נמוגה ואבן
על לבי נושאת כאב של אובדן
והילד הזה אני שהולך ומאבד
את הזמן כנעלם

ונעלם

אני ואין אהבה אין לי
בקדור
יומי לבי נקרע ואזעק
כתפילה לחורבן בית המקדש
כחורבן והשרפה עוד לוחשת

ולא לא מוצא אהבה
ולבי לבי שק ואפר לך
שיר למעלות אשא בשוב
אהובתי מאין יבוא עזרי
לא אנום
ולא תשמעי זעקתי כאן
הילד הזה
אני
ולא תרחמי ולא תשובי
אלייך תפילתי בשוב
לך

נכתב על ידי יוני 55, גבר בן 70 מתל אביב, בתאריך 03/05/2012
(סיפור זה נצפה 3,546 פעמים)

לסיפור זה נכתבו 1 תגובות     [ להוספת תגובה ]