והנה שנותייך נוגעות בך מסירות ומקלפות את יופיך.
את כבר לא אותה אישה ,את סוחבת את הצער והכאב
את האושר והשמחה שעוד נותרו אל המסע האחרון.
את מקלידה כותבת על עצמך הלא ידוע ,את כבר לא אותה
גברת. צר לי
צד לי על עצמי על אותם המסעות.
נודה
אנחנו כבר לא, לא .זה לא יחזור.
אן לנו חיי נצח ואן לנו זמן לסיום הנצח הקיים.
רק שנדע להודות ,ולא להתכחש.
ואזיי נעבור זואת בקלות
נכתב על ידי
יוני 55, גבר בן 70 מתל אביב, בתאריך 22/01/2011
(סיפור זה נצפה 3,486 פעמים)
