אלו הם מספרים יבשים מספרים שמאחורהם שכול
כאב צער אובדן היקר מכל.
מאחורי כל מספר נשמה שנמחקה בטרם עת
מאחורי כל מספר יש אובדן שאבד לאמא אבא אישה ילד
סבתא סבא חברים חברות שכנים והכי מכל חלל ריק
של תהיות מחשבות על מה ולמה הוא עלם נערי שצמח
למות ולא ישוב ולא יהיה עוד.
לו יהי אמא לו יהי אבא לו יהי אישה וילד בן חברה חבר
לו יהי היום הזה הנורא שהיה זה חלום שנקום ולא היה
אבל לא
ואז יום הזיכרון היום הזה שנרכין ראש
נזכור בלחש הכאב והשתיקה וגם אם חלפו שנים
זה אותו היום שלא לא ישוב הוא לעולם מהקרב
ורק מכתב קצר שנשאר עם המילים שמקבלים משמעות
נהרג בפעילות צהלית
וחולפים השנים והמספרים מהדהדים כמו מונה
והאדמה הזו המזוינת רווה בצמאונה לדם
בכל שעל אנדרטה לזכרם של....
האם נזכור כאב של אתמול בכאב של מחר והיום
ולבי חמל ולבי כאב נעצב נאכל נשבר
ולא נאמר דיי האם כך חיינו אל מול הר סיני
ההבטחה להכנס לארץ ישראל
ונעמוד והעם יעמוד והכל יעמוד מלכת לדקותיים
נזכור נמשיך כל אחד לדרכו
ואנשי השכול כמה שכול יזעקו ולא יענו
איננו עוד
ועוד יונה עלה של זית כמיהה נערגת
מאלפי שנים ולא מצאה היא זית
כי מלאה היא בשנאה בחלאת אדם
שכל רצונם וכמיהתם למחוק ולא נזכור
זוכרים את כולם ות השואה ועוד כמה עריצים
שאין בהם זיקה להאדמה החרוכה והעשן
וההרג והאובדן ו ו ו שלא מוצאים מנוחה לרגע
איך לזרוק אותנו לים
נזכור בדם
נזכור עשרים ושתיים אלף שש מאות שמונים וארבע חללים
אמא יקרה לך זה לא אזכור לך זה עוד חי גם ולא הוא חי
החדר המדים המכתבים עוד מונחים שישוב כשהיו
כך הם חיי השכול כך תמיד אומר הוא לכם בחלום
כמו לגעת בו ונעלם כמו לצחוק לו להגיד לו.....
.......................................................שקט רועם
