אוי, כמה את יפה
רוחך משיבה את נפשי כמניפה,
ולא זו בלבד
אני חש לידך כגמד.
ראיתיך ברחוב עם עגלת תינוק
בתוך תוכי רציתי לצעוק,
הבטחת שיהיה זה אני
שהילדה תבוא מתוכי.
אוי, כמה את יפה
מעמקי נפשי פורצת זעקה,
זה כלל לא מאוחר שלשנינו יהיה גם מחר
את ואני ונופר.
רגשותייך אלי לי ידועים
מדוע שלי כה כלואים,
אז בואי נפליג אל המחר
ואותי היפכי לאדם מאושר.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 10/01/2011
(סיפור זה נצפה 3,683 פעמים)
