מאט לפני הפניה אל הכביש הראשי
נותן שוב מבט בפניה,
היא מצידה מחייכת חיוך חרישי
פוקרת את אצבעות ידיה.
עוד 50 מייל לעיירה הסמוכה
ואני די רענן,
המראה השמאלית בקצה שבורה
לא שמתי לב, ניתקלתי בעמוד, הייתי שאנן.
אספתי אותה בדאלס
יפה, חייכנית, סמכתי על חושיי,
אמרה לי ששמה מריה קאלס
ממש כשם הזמרת ההיא.
מסתבר שנולדה בצ'ילה,
בעיירה קטנה במרכז המדינה
היגרה לארה"ב עם תיק ומעיל במתלה
ברת מזל בקשת ההגירה שלה נקלטה.
עכשיו היא בדרך ללאס ווגאס
שם קיבלה עבודה בקזינו,
דילרית מומחית מה שרשמה בפנקס
וחבר שמחכה ודומה לולטינו.
המיילים חולפים ואני מדבר
מספר לה מה שהיה ומה שחושב שקורה,
ממש לפני שמוריד אותה בדיינר "הנווה"
מבקשת ממני לשתות איתה כוס קפה.
החבר מגיע ואכן היא צדקה
גבר שייהמם כל אישה,
לאחר היכרות אני נפרד ממנה בנשיקה
אני לדרכי והיא לדרכה.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 28/05/2011
(סיפור זה נצפה 3,177 פעמים)
