מזג האויר פשוט נורא
לרוץ בכזה זה להיקרא משוגע
בחוץ רוח נוראה.
עשרים ואחת מתחת לאפס
הדעת אינה תופסת
זה פשוט לא עסק.
אך מה לא עושים בשביל כרטיס טיסה
הישג שקשה לראות אם הוא בר השגה
בחוץ פשוט איום ונורא.
מאה ועשרים מזנקים בשאגה
ארבעים ושניים קילומטרים לקו המטרה
חלקם לא יגיעו לכדי גמירה.
אני נלחם בפתיתיי השלג המתעופפים
מסיים בין עשרת הראשונים
ובמקום ראשון בגילאיי השלושים.
זוכה בכרטיס הנכסף
טיסה לקאריבים עם ערך מוסף
ויכול לקחת איתי אדם נוסף.
מן הקהל המעט שהתאסף
בחורה עם קול מאנפף
טופחת לי על הכתף.
מעולם לא הייתה בחו"ל
אפילו לא בעיר הגדולה ממול
קוטעת פה ושם משפטיה בשיעול.
עושה הרבה חושבים
שואל את המארגנים
באם אפשר להסב את הכרטיסים.
מקבל אישור במקום
לומר לכרטיס שלום
ולתת אותו לבחורה עם המעיל האדום.
מאושרת עד עמקי נשמתה
בקצה עינה מופיעה דמעה
ואני וכל הרצים מוסיפים לזה עוד תרומה נאה.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 23/02/2011
(סיפור זה נצפה 2,999 פעמים)
