בחשכת הליל
אור נוצץ ממרחק,
בינינו מפרידה מעין גדר תיל
ואני אל הצד השני נדחק.
ביידי מצבטי חיתוך
להגיע אלייך בחופשיות,
אין בפניי שום הבעת חיוך
אלא הרגשת ריקנות.
חותך בעדינות את הקשים שבתיילים
מבקש להגיע אלייך,
מתאפק מתחושת הכאב שבחתכים
לחבק את 40 שנותייך.
הנה זו את בצד השני
ואני זב דם בכפות ידיי,
האם תחכי לי
גם בזמן שאחטא את פצעיי?
הנה האור והוא כבר לא נוצץ
אור מלא ומסמא עיניים,
שום מחסום בינינו כבר לא חוצץ
הנה סגרנו מעגל ואנו שוב בשניים.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 21/03/2012
(סיפור זה נצפה 3,074 פעמים)
