אני יושב ומביט בה בזווית עיניי
היא יפה והיא קורנת,
מעט קמטים שמסגירים את גילה
כל קמט עדין ואת יפי פניה חורך
מבטא את עצמו במראה ללא מילה.
היא מבחינה במבטי ומחייכת
טוב, לא רואה בי איום,
אוי, כמה שהיא קורנת.
מוציאה את הנייד מתיקה ומביטה בי
שוב מחייכת וקמטיה מעט נמתכים,
מחייגת לאן שהוא ומנתקת
מביטה שוב בי ומחייכת.
איני מוצא את העוז לגשת אליה
אך הנה איזו הפתעה,
אוכפת את התרמיל עליה
ואלי ניגשת.
מציגה את עצמה בשמה
ואומרת לי בפשטות: "אני נשואה -
תודה לך על המבט הרך אך אני תפוסה".
שוב מחייכת ושוב קמטי הפנים הרכים נמתחים.
אני מחייך ואומר לה את שמי וממשיך:
"תודה שלא כעסת; מתאים לך קמטי הפנים"
"תודה" היא משיבה ושוב מחייכת
ואני עם הפסד קטן משלים.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 15/04/2012
(סיפור זה נצפה 3,146 פעמים)
