היא ביקשה לרוץ איתי. ביקשה לקבל את פני השמש, את הזריחה בבוקר קייצי.
זינקנו בשביל היורד אל חוף הים, כלפי דרום. השעה הייתה 4:30 וידעתי כשנסתובב קרני השמש הראשונות תכנה ברכות על פנינו.
היא גרה בפינלנד הרחוקה והשילוב הזה של ריצה, זריחה וחוף ים חסר לה ולכן גם קוסם לה. אנו רצים כבר כמחצית השעה לכיוון אחד ומתכננים בתוך 10 דקות להסתובב חזרה ולקלוט את קרני השמש הראשונות. הדקות נוקפות. השעה כבר מתקרבת ל-5 ושלושים והנה הקרניים הראשונות מבצבצות ממזרח.
הפינית לצידי נתקפת בהתרגשות מה. פניה היפים בוהקים מזיעה נוטפת. היא מביטה בי ורואה איך אגלי הזיעה על פני ופלג גופי העליון החשוף מרצדים באור השמש ההולך ומתחזק. לפתע היא תופסת בידי, עוצרת אותי באחת, מתרוממת על קצה אצבעותיה ומנשקת אותי ארוכות ועמוקות. "perfect moment" היא קוראת בהתרגשות.
מחדשים את הריצה. מתחיל להיות חם יותר. מגבירה את הריצה וזו הופכת לתחרותית ממש. הרי היא ידועה כרצה מעולה. אני נענה לאתגר ומראה לה גם את יכולתי.
מגיעים לסיום. 90 דקות של ריצה מצויינת. פותחת את דלת המכונית ושולפת מצלמה דיגיטלית. מכוונת אותה על צילום אוטומטי, מניחה על גג המכונית ומושכת אותי לזווית צילום אפשרית שתכלול גם את הים וחלק מאור השמש. התמונה יצאה מוצלחת.
פורשים מגבות על המושבים ומפליגים חזרה הביתה.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 19/07/2011
(סיפור זה נצפה 2,942 פעמים)
