כשאמות לא יודע אם אגיע לגן עדן
ואם לא, ודאי אוכל קש ותבן,
אם זה נכון אהיה כבהמה לשחיטה
ויותר גרוע אשרף באש הלהבה.
כשאמות ודאי יישאר חור למלא בו סיפורים
היכן שחברי 'נפגשים' משאירים רשמים,
ואולי כרטיסי עדיין ישהה באוויר
אם לא אספיק אותו לבטל.
כשאמות את ואני ודאי נהיה זקנים
ועדיין לא טעמנו ביחד את מהות החיים,
אז לפני שנטפס על סולמות שבהן נושרים השלבים
בואי נמצא באמת את החיים.
בואי ננסה עוד פעם דרך האתר
ואחר ניפגש פנים אל פנים בכיכר,
נתעלם מהסולמות החד-כיווניים
כי אנחנו צעירים ועדיין יכולים לחיות ביחד את החיים.
נכתב על ידי
running050, גבר בן 68 מחיפה, בתאריך 05/08/2011
(סיפור זה נצפה 2,978 פעמים)
